דבר העורך קול אייר גיליון יוני 2017

דבר העורך קול אייר גיליון יוני 2017

ב-1985 חנכה חברת חיפה את מיכל האמוניה בחיפה ומאז ירי הטילים על אזור המפרץ בו ממוקם המפעל במסגרת מלחמת לבנון השנייה, מתנהל מאבק ציבורי להעתקת המיכל, מאבק הנתמך בדו”חות מומחים רבים שבשורה התחתונה קבעו כי יש למצוא חלופה בטוחה יותר.

אבי אובליגנהרץ

בשנת 2013 החליטה ממשלת ישראל להעתיק את המיכל והמפעל ליצור אמוניה לנגב, ושני מכרזים שהוציאו המדינה בנידון נחלו כשלון חרוץ. למרות של כל בר דעת היה ברור לאן נושבת הרוח, חיפה כימיקלים העדיפה להציג בה אחר זה התנגדויות למהלך, וכלל לא נערכה לבניית מפעל חלופי בדרום.
ערעוריה החוזרים ונשנים של החברה נדחו על הסף בערכאות המשפטיות והחברה יצאה מהן עם נזיפה פומבית על התנהלותה המבישה למרות שידעה ארבע שנים מראש על מועד פקיעת היתר הרעלים.
בחודש מרץ האחרון התמלא המיכל בפעם האחרונה, והתרוקן בסוף אפריל. על מנת לפתור את המשבר שנוצר בגין התנהלותה של חיפה כימיקלים, המליץ המשרד להגנת הסביבה שהוא לייבא אמוניה באוניות קטנות נפח (בהיקף של עד 2,500 טון) שיספקו אמוניה ישירות למפעלי חיפה כימיקלים, פתרון שיאפשר להמשיך להפעיל את המפעל מחד ולהשבית את המיכל החיפאי ששימש כמקום אחסון לאלפי טונות אמוניה. ביהמ”ש העליון כבר קבע שיש לסגור את המכל עד סוף יולי, והחשש היה שבהעדרו חיפה כימיקלים תושבת מפעילות, ובכך יגרעו מהמדינה הכנסות ויפוטרו מאות עובדים.
האם ומתי תיתן הנהלת החברה את הדין על מדיניותה השערורייתית?
קריאה נעימה

 










פי.סי.חץ