חלון הזדמנויות

חלון הזדמנויות

משתתפי רב שיח שעסק בנושא הרגולציה במסגרת הוועידה הלאומית השנייה למיזוג אוויר ואדריכלות, רואים בכניסת גזי הקירור החדשים הנחשבים לדליקים ומסוכנים, בתחילת 2019, צירוף של תנאים שיקדמו את אסדרת הענף

אבי אובליגנהרץ

 

“טובת הציבור דורשת שבענף יועסקו אנשים מוסמכים, כאלה היודעים מה הם עושים ולא מסכנים את הבטיחות, לא גורמים לנזקים לבית וגם לא פוגעים ביעילות האנרגטית של המוצר. בסופו של דבר אדם שקונה מוצר מצפה לאיכות מסוימת וכיום הוא לא מקבל את זה, כי חלק מאנשי המקצוע לא יודעים כיצד לתחזק את המוצר, גורמים לנזקים ואנחנו כמעסיקים בבעיה. אנחנו לא מסוגלים להביא היום עובדים עם הכשרה. זה קורה כי אין חובה אלא רשות להיות מתקין מזגנים מוסמך, ולכן אף אחד לא יטרח לעבור הכשרה אם המדינה אינה מחייבת זאת. לכן, אנו רואים לנכון לעשות אסדרה למקצוע כך שהרשיון יהיה בגדר חובה”, הסביר יובל בריק, יו”ר התאחדות קבלני מיזוג אוויר וחימום, את מהות המאבק שמנהל הארגון לאסדרת הענף, בפאנל שעסק בנושא במסגרת הוועידה הלאומית השנייה למיזוג אוויר ואדריכלות שנערכה לאחרונה בכפר המכביה.

מנחת הפאנל, קרן מרציאנו. צילום: נדב קרלינסקי

מלבד בריק נטלו חלק ברב שיח שהנחתה הכתבת הכלכלית ומנחת תוכנית חסכון בערוץ 2, קרן מרציאנו, יו”ר ועדת המשנה לקידום טכנולוגיות לאנרגיה מתחדשת ולמעקב אחר יישום החלטות ועידת פריז, ח”כ יעל כהן פארן; ראש אגף בטיחות אש וחקירות באיחוד כבאות והצלה, טפסר בכיר חיים תמם ומנהל אגף תעשייה במכון התקנים הישראלי, אילן כרמית.
תוצאה הרת אסון 
“אנחנו נוגעים בחשמל ביומיום ואוטוטו הולכים לנגוע בגזים מאוד מסוכנים, חלקם דליקים וחלקם נפיצים. אלו דברים שהטיפול בהם מחייב ידע רב ורוב העסקים בענף לא יודעים כיצד לטפל בגזים, כיצד לעשות מיחזור נכון לגזים, והתוצאה עלולה להיות הרת אסון. הכל נובע מחוסר בחינוך ומכך שאין חובה לעבור הסמכה כדי לעבוד במקצוע הזה”, הבהיר בריק.
מרציאנו: “משרד הכלכלה לא בטוח שצריך הכשרה מיוחדת למתקיני מערכות מיזוג אוויר, כי יש היום רישוי בגז, רישוי בחשמל ואולי זה באמת מספיק?”.

יובל בריק, מנכ”ל התאחדות  קבלני מיזוג אוויר וחימום. צילום: נדב קרלינסקי

בריק: “אותו מצב היה קיים בזמנו בענף המדבירים שהיה פרוץ ולא נדרש רישיון למדבירים עד שראו את הסכנה הכרוכה בכך. שני ילדים נפטרו כתוצאה מכך שהענף לא היה מוסדר, ואנחנו לא רוצים להגיע חלילה למצב הזה כי הכתובת כבר על הקיר. מה גם שענף המיזוג הולך לעשות שינוי מהותי בנושאי גזי קרר עד 2019. זה פשוט פחד אלוהים. אני מתכוון לזה שעובדים עלולים לעשן ליד המזגן מבלי להבין את ההשלכות של הנושא. זה אומר שטכנאי מיזוג אוויר יכול לעבוד עם ברנר (מבער, א.א) מבלי להבין שהוא עלול לגרום לדליקה. וזה אומר שגם כמות הגז בתוך חלל עלולה להיות מעל לתקן ותפרוץ דליקה”.
מרציאנו: ח”כ כהן פארן האם תוכלי לעשות סדר: לאיזו אמנה ישראל התחייבה, מהו הגז שייכנס לשוק והאם אנחנו מוכנים לשינוי הזה?
כהן פארן: “ישראל חתומה על הסכם מונטריאול המגן על שכבת האוזון ועל הסכם פריז להפחתת פליטות גזי החממה. שני ההסכמים אינם קשורים, אלא שבמקרה של מתקיני מערכות המיזוג הגזים הפוגעים באוזון וגזי החממה מתחברים זה לזה. ב-2016 נחתם הסכם קיגאלי שגם עליו ישראל חתומה, שבעצם אמור להפחית את השימוש בגז מסוג פחמן הידרו-פלואורדי (HFC) במקררים ובמזגנים, מתוך כוונה לעבור בסופו של דבר לגזים שגם לא פוגעים באוזון וגם כדי לצמצם את פליטת גזי החממה. כאשר במקביל ישראל עושה מאמצים להקטין את הנזק הסביבתי באמצעות מעבר לאנרגיות מתחדשות, הפסקת השימוש בפחם ועוד. בדיון שערכתי לפני כשנה בוועדה בראשה אני עומדת בנושא האקלים, קמו אנשי ההתאחדות ודיברו על גזי הקירור, ולנציגי משרדי הממשלה שנכחו בדיון לא היה מושג במה דברים אמורים. התגובה הנפוצה היא שהממשלה עדיין לומדת את הנושא וחתמה על האמנה, שזה כבר טוב. קיים שיתוף עם ממשלת גרמניה במסגרתו נשלחים מהנדסי מיזוג ללמוד את הנושא אבל אין זמן: 2019 תגיע עוד שנה וחצי”.

מימין ח”כ כהן פארן, תחם וכרמית. צילום: נדב קרלינסקי

מרציאנו: מה זה אומר בפועל?
כהן פארן: “עד שנת 2030 תהיה הפחתה הדרגתית בשימוש בגזי HFC. משנת 2019 ועד 2023 ישראל מחויבת, למשל, לעבור ל-10% תחליפים שאינם גזי חממה. כלומר, רוב מערכות המיזוג והקירור שייכנסו לשוק מ-2019 ואילך יצטרכו להיות מבוססות על הגזים החדשים. אבל מי בכלל יודע איך להתעסק עם הגזים האלה ומה יקרה עם הגז הישן שנמצא במערכות הקיימות כשיבואו מתקינים להחליף את המזגנים הישנים בחדשים? מה גם שהגזים החדשים נחשבים ליותר דליקים ובעלי יותר נטיה להתפוצץ. מעבר לכך, הבעיה העיקרית היא שכל תחום ההתקנות אינו מוסדר ואין שום רגולציה בענף. חייבת להיות רגולציה בענף לפני שיהיה אסון”.

ח"כ יעל כהן פראן. צילום: נדב קרלינסקי

מרציאנו: וכשאת מנסה לקבל תשובות ברורות ממשרדי הממשלה מה נעשה בנידון, מה עונים לך?
כהן פארן: “רק חזרנו עכשיו מפגרה ואנחנו מנסים לתאם דיון עם נציגי המשרד להגנת הסביבה ומשרדי האנרגיה והכלכלה כדי להבין היכן הרגולציה בתחום. כניסת הגזים החדשים מהווה הזדמנות לענף להתמקצע ולקבל תשומת לב ראויה. ראיתי את התשובות למשל ממשרד הכלכלה שיש כבר רגולציה בנושא חשמל ובנושא גז, אבל הגז הטבעי עליו הם מדברים הוא בכלל לא הגז שמשמש למזגנים! זה מראה על בורות וחוסר הבנה של הגורמים הממשלתיים שמופקדים על הנושא. האתגר הגדול שלנו כרגע הוא להבהיר להם במה מדובר!”.
נופלים בין הכסאות
מרציאנו: אילן, האם במכון התקנים מבינים במה מדובר?
אילן כרמית: “במכון התקנים בוודאי שיודעים במה מדובר. יש כבר תקנים שנעשו לפני כ-15 שנה ואחד מהם מדבר על המזגנים עצמם. התקן הזה הוא רשמי, מעוגן בחקיקה. נעשית עבודה רצינית ביומיום לבדיקת המזגנים עצמם, כאשר בחלק המדבר על התקנת המזגנים אין שום חקיקה ואין שום אכיפה. אנחנו נתקלים היום בהתקנות לקויות של מזגנים שיכולות לגרום להרבה בעיות. מבעיות של הידלקות ועד למוות של אנשים. רוב הבעיות שמגיעות היום אלינו נובעות מהתקנות בעייתיות. לכן, גם אם לא היה עולה נושא הקררים החדשים, אין ספק שחייבים להסדיר את המקצוע ולמסד אותו. להערכתי, ובהכירי את המדיניות הממשלתית שכל הזמן דוחפת להוריד את הרגולציה- זה ייקח הרבה זמן. כמה זמן? אין לי הערכה גם בגלל שזה נושא שנופל בין כמה משרדים. משרד האנרגיה הוא המשרד המוביל בתחום המיזוג. משרד הכלכלה צריך לדאוג להכשרה של אנשי הענף והמשרד להגנת הסביבה מופקד על צמצום הנזק הסביבתי”.

אילן כרמית, מנהל אגף תעשייה במכון התקנים הישראלי. צילום: נדב קרלינסקי

מרציאנו: “והמצב הקיים אינו מדאיג בעינייך”?
כרמית: “מאוד מדאיג ויש לי גם הצעה: כמו שנהוג בארה”ב ואירופה יש לאגד את כל הגופים בעלי האינטרס ולהקים גוף שיופקד על ההתעדה או ההסמכה בהתאם לכללים והעקרונות שנקבעו. מפרסמים את החוקים החדשים בנוגע להסמכה ואז כוחות השוק, קרי חברות הביטוח, בתי המשפט וכדומה יתאימו את עצמם. אפשר גם לבנות מערכות שהן וולנטריות שתהיינה מתחת לרגולציה”.
מרציאנו: “כדי שהמערכת הוולנטרית תצליח ותגיע למימוש היעדים שלה, היא צריכה לתת תמריצים לחבריה. איזה מין תמריץ ניתן ליצור אם הכל באופן וולנטרי?
כרמית: “החקיקה לא יוצרת תמריצים אלא הענשה. התמריץ הוא בעצם ההסכמה בין הגורמים בעלי אינטרס. הגרמנים לדוגמא יצרו מערכת בשם GS German Standard, ואף אחד לא יכול למכור מוצר בגרמניה ללא סימון GS! ה-GS  מייצג את התעשייה, המהנדסים, ארגוני הצרכנים, גופי תקינה והתעדה, והשוק כולו יישר את עצמו בהתאם. אני לא אומר שלא צריך חקיקה וצריך להשתדל, אבל אני לא אופטימי בנושא הזה”.
מרציאנו: “יובל, אתה קונה את הפתרון הזה”?
בריק: “קצת קשה לי עם פתרון המושתת על תקנות וולנטריות. תקן 994 הנוגע לנושא ההתקנות נותר וולנטרי ולראיה, אף אחד לא אימץ אותו בוודאי שלא הצרכנים. לכן, אני לא רואה בכך פתרון שישנה את המצב הקיים. אני לא ממציא את הגלגל אלא מסתכל על מה שקורה בנושא בעולם, ומנסה לפעול בהתאם במסגרת ההתאחדות. יש תקנות בעולם וכל מה שצריך הוא לאמץ וליישם אותן. בגלל שיש כל כך הרבה גופים הקשורים לתחום הזה, קשה לקדם את היוזמה שלנו. כל משרד מושך לכיוון אחר וגם התחלופה המהירה של השרים אינה מועילה. מה גם שיש עלות למהלך הזה כך שהבעיה שלנו היא לשכנע את השרים הנוגעים בדבר, ולגרום להם להקצות תקציב למיסוד המקצוע”.
כרמית: “מה שיובל אמר רק חיזק את העמדה שלי. אני אכן פסימי לגבי החקיקה אבל מאחל בהצלחה להתאחדות במהלך שהיא מובילה”.
“סיכון כפול למשתמש ולכוחות הכיבוי” 
מרציאנו: “חיים תמם מכיבוי אש, בדקת בשנים האחרונות את הסטטיסטיקה בנוגע לדליקות שנגרמו כתוצאה ממזגנים תקולים ומה גילית?
תמם: “קודם כל אני רוצה לומר שעצם הנכונות של ההתאחדות להטיל על עצמה רגולציה, מאוד מפתיעה לטובה. אני רגיל שבדרך כלל בעלי העסקים, החברות וכן הלאה באים ומבקשים להוריד רגולציה. והיות ויובל וחבריו הולכים בכיוון הזה, מיד הסכמתי לסייע ככל יכולתי. רוב ההרוגים משריפות הם אנשים שנמצאים בבתיהם ולא בבתי עסק בהם יש רגולציה. מהחקירה של השריפות שהתרחשו בשנים האחרונות עולה כי מדי שנה כ-200 שריפות מתוך כ-6000 שריפות בבתים נגרמות מכשל במזגן. לצערי יש קושי לזהות האם מקור השריפה בהתקנה של המזגן או במכשיר עצמו. אני מעריך שחלק לא קטן מהשריפות שנגרמו ממזגנים, נובע מבעיה של התקנה. בהדרגה אנחנו יורדים עם הרזולוציה של איתור מקור הכשל החשמלי, והיום אנחנו כבר יודעים לומר איזה סוג מזגן גרם לשריפה, ואיזה חלק ספציפי בו. עלינו על איזו שהיא בעיה הקיימת בקופסת החיבורים של המזגן, ולכן שינינו את התקן כדי שהקופסה תהיה אטומה ותמנע את השריפות.
“באשר לגז הדליק החדש שעומד להיכנס לשוק, הרי שהבעיה העיקרית היא שהגז עלול להשתחרר ולגרום לפיצוץ בדירה. בעיה נוספת הכרוכה בשימוש בגז החדש נובעת מכך שבמידה והמקור לשריפה הנו אחר לגמרי, הכבאים שנכנסים לדירה נמצאים תחת סכנה היות והגז מהמזגן עלול להשתחרר בשל דליפה הנוצרת כתוצאה מהשריפה, ולגרום לפיצוץ. כלומר, מדובר בסיכון כפול, למשתמש ולכוחות הכיבוי. לכן אנו בלוחמי האש סבורים שיש למסד את נושא ההתקנה לאור הסיכון הכרוך בחיי אדם. אי לכך פניתי למשרד הכלכלה בבקשה למסד את כל נושא ההכשרה, ההסמכה, הרישוי והאכיפה כפי שנעשה בתחום טכנאי הגז. המזגן מכיל גם את נושא הגז וגם את נושא החשמל, ולכן חייבים להסדיר את מקצוע ההתקנה”.

טפסר בכיר חיים תחם. צילום: נדב קרלינסקי

מרציאנו: “ומה נאמר לך במשרד הכלכלה בעקבות פנייתך”?
תמם: “עדיין לא קיבלתי תשובה בכתב לפנייה”.
בריק: “לאור הממצאים שהוזכרו כאן בנושא השריפות, התחלנו לערוך מחקר בין היצרנים והיבואנים של מערכות המיזוג, בנוגע לכמות התקלות בהקנות, סוגי תקלות וכדומה. מצאנו שבמשך השנה הראשונה של חיי המזגן, 50 אחוז מהתקלות נובעות מהתקנה לקויה. 18 אחוז מהתקלות הללו הן תקלות חשמל ואילו 50 אחוז הן תקלות גז: צנרת מכופפת, צנרת שבורה וכו’. מה שאומר שאם הגזים החדשים הינם דליקים ומסוכנים הרי שהסיכון להיווצרות תקלות גז בעת התקנת המזגנים רק יעלה, ובטח ובטח כשמדובר בגזים שיגיעו אלינו במיכל אריזה לא מתאים. בניגוד לגז הבישול לגז המזגנים המגיע לארץ אין ריח, ובנוסף הוא מגיע במיכל לא מתאים! הוא מגיע במיכל של 134 ומיכל גז כזה באוטו עלול להתפוצץ בגלל הטמפרטורה הגבוהה באוטו של המתקין”.
מרציאנו: “חיים, לא נשמע מרגיע במיוחד העניין הזה”?
תמם: “כמובן. כלומר, כל הרכבים שיובילו את גזי הקירור החדשים שאמורים להיכנס ב-2019 יהיו בסיכון גבוה לדליקה ויסכנו את מי שנמצא ברכב. הדבר מחייב הכשרה ייעודית ללוחמי האש כיצד להתמודד עם המציאות החדשה והמסוכנת. מה גם שחלק מהבתים יהיו עם הגזים החדשים וחלק עם הגזים הישנים”.
מרציאנו: “היה לכם שיח ושיג עם מכון התקנים על העניין הזה”?
תמם: “נפגשנו עם התאחדות וגם עם הוועדה הטכנית של מכון התקנים על הסוגיה הזאת. אנחנו פועלים כיום להיערך להתמודדות עם ההשלכות של כניסת גזי הקירור החדשים לענף המיזוג”.
“אם נפספס, חלון ההזדמנויות ייסגר”! 
מרציאנו: “אילן, יכול להיווצר מבחינתכם תרחיש בו תאמרו ‘אנחנו לא ניתן תווי תקן למזגנים עם גזי הקירור החדשים עד שכל הנושא יוסדר גם מבחינת כיבוי אש וגם מבחינת רמת ההתקנה”?
כרמית: “יש ועדות תקינה שאמורות לשנות את התקנים כדי שהגזים החדשים יוכנסו לשימוש. ועדת התקינה שעוסקת בנושא לומדת אותו, ופועלת לפי הנחיית ממשלת ישראל לאמץ את התקינה הבינלאומית שכבר קיימת. אלא מה שנכתב בין השאר בתקינה הקיימת הוא שרק מתקין מוסמך יוכל להשתמש בגזים האלה. לכן, ועדת התקינה פנתה למשרדי הממשלה הנוגעים בדבר והבהירה שעד שלא תהיה מערכת להסמכת המתקינים לא ניתן יהיה לאמץ את התקן הנוגע לגזי הקירור החדשים”.
מרציאנו: “כלומר שנכון לעכשיו אין תקן לגזי הקירור החדשים?
כרמית: “אכן אין כרגע בישראל תקינה המאפשרת את הכנסת הגזים הללו לשימוש כל עוד סוגיית ההסמכה לא באה על פתרונה. אחד מתפקידיו של המכון הוא לשמור על בטיחות האזרחים וגם על זו של המתקינים. אני רוצה לומר לקהל המתקינים הנכבד שאם אף אחד לא מגן עליכם אזי תגנו על עצמכם, ונשמח לעזור לכם בכך”.
כהן פארן: “לא יקרה כלום עד שלא תהיה זעקה! אני מאוד מתפללת שלא יהיו הרוגים ופצועים. אבל לפי מה שנאמר כאן ברור כשמש שלא ייכנסו הגזים החדשים עד שנושא ההסמכה של המתקינים ובטיחות השימוש בהם יבואו לידי פתרון. הממשלה מן הסתם תאמר שלא הספיקה להיערך ותדחה את השימוש בגזים החדשים בעוד שלוש שנים בהתאם לדחיינות הישראלית האופיינית. תירוצים כמו ישראל קטנה ומה יקרה אם נחכה אינם מקובלים בעיני, וכל עוד אני בכנסת אפעל לכך שהנושא יקודם. אני זקוקה לעזרתכם כדי להקים את הזעקה נגד הממשלה בכנסת, ולמנוע ממנה למסמס את המהלך החשוב. בסך הכל המתקינים בעד הכנסת התקנות האלה ושתהיה אסדרה של התחום, ולכן זו דרך סלולה להעביר את מיסוד המקצוע דווקא יותר מהר!”.
מרציאנו: “את כמי שנמצאת בכנסת יכולה אולי לעזור להתאחדות עם טיפים כיצד להקים את קול הזעקה הזאת ולאור ריבוי הרגולטורים?
כהן פארן: “אני חושבת שאת התהליך, כמי שאמון על חתימות אמנות האקלים השונות, צריך להוביל המשרד להגנת הסביבה, גם אם הוא לא נחשב מהמשרדים החזקים בכנסת. אנחנו נעזור לאנשיו ונלחץ עליהם להניע את התהליך. חבל שהשר להגנת הסביבה לא הגיע לכנס למרות שהוא הוזמן, אבל בסופו של דבר הכוח הוא כאן באולם. אני מהכנסת אתן את מה שאני יכולה. חייבים לעורר את המודעות הציבורית וכל הכבוד על הכתבה הגדולה שהיתה בערוץ 10 (“עושות חשבון”, א.א), כי כשאנשים יבינו שעליהם לשאול את מתקיני המזגנים המגיעים לביתם, שאלות כמו לאן הולך הגז, איזה גז אתה מתקין לי ושאלות אחרות שחובה לשאול למען בטיחותם, נמנע רבות מהתקלות”.
מרציאנו: “כמי שבקיאה בכל המגעים עם הגורמים הבינלאומיים הרלוונטיים, יכול להיות  שבסופו של דבר המצב הנוכחי יימשך או שתהיה איזשהי סנקציה במקרה שהגזים החדשים לא ייכנסו בתחילת 2019?
כהן פארן: “לצערנו לאמנות בינלאומיות לא תמיד יש את השיניים לאכוף ולכן יש גרירת רגליים כולל בכל הקשור לאמנת פאריס. בסופו של דבר ולמרות שאין “שוט” לאמנות הבינלאומיות, הממשלה מחויבת אליהן וזה הכל עניין של תודעה ושל לחץ. אם נלחץ דברים יקחו פחות זמן”.
בריק: “נוצר פה חלון הזדמנויות שלא היה בעבר, ואם בעזרת כל הנוכחים כאן נצליח לנצל את החלון הזה, אנחנו נצליח! אם נפספס ולא נצליח, חלון ההזדמנויות ייסגר! לכן, זה המקום לפעול ולהפעיל את הלחץ כמה שיותר על הרגולטור כדי שהדברים יקרו”. 
מרציאנו: “יובל, תוכל לספר על שיתוף הפעולה הקיים עם גרמניה בנושא”?

הקהל מאזין לפאנל המעניין. צילום: נדב קרלינסקי

בריק: “המשרד להגנת הסביבה חתם עם משרד הגנת הסביבה של מדינת בוואריה על הסכם למימון הכשרת אנשי מקצוע בנושא גזי הקירור החדשים, הכרת הרגולציה בנושא וכדומה, על חשבון ממשלת בוואריה. נשלחתי לשם ולמדתי, אגב, שמדינת בוואריה אינה מאמינה שנושא הסביבה נגמר בגבולות המדינה, ולכן היא משקיעה הון עתק בהכשרת אנשים ממדינות מתפתחות מכל העולם. מצד אחד יש גזים חדשים ודליקים- HFO  ומצד שני, יש גזים טבעיים. ממשלות המערב כיום מעדיפות לקדם את השימוש בגז טבעי כי זה גז שפגיעתו בסביבה היא כמעט אפסית. אלא שהבעיה היא שאלו גזים בלחצים גבוהים. אמורים להיכנס לשוק כ-136 גזים ומתוכם רק כ-40 נכונים ויעילים. כל אחד מה-40 מורכב מחמישה סוגים. זה הולך ליצור כאוס לא מבוטל במקצוע שלנו היות ואנשים לא ידעו האם למלא אותם כנוזל או כגז, מה רמת הדירוג, צבע המיכל וכו’. לכן חייבת להיות אסדרה גם לגזים הרגילים וגם לגזים הטבעיים”.
מרציאנו: “אילן, אנחנו מדברים על העתיד ולמעשה היום אין תקן לנושא מתקיני מיזוג אוויר. האם זה גורם לבעיות לפי השקפתך”?
כרמית: “מדובר על תקן חלק מס’ 4 המתייחס לביצוע התקנה נכונה של מזגן. התקינה גם בארץ וגם בעולם אינה עוסקת במה שנקרא תקנים למלאכות. מי שעוסק בזה בדרך כלל זה או הרגולטורים שקובעים תנאים להסמכת כוח אדם, או איגודים שמתאספים ביחד וקובעים אמנות בנידון. כך שתקינה אינה עוסקת בתנאים להסמכה”.
מרציאנו: “יובל, זה משהו שצריך לדעתך להשתנות”?
בריק: “בוודאי. יש המון תקנים שאנחנו יכולים לאמץ מהעולם וזה מאוד פשוט. יש הגדרה מדויקת של כמויות גז, אופן ההכשרה של כוח אדם ואפילו באלו כלי עבודה יש להשתמש. הכל קיים וכל מה שנשאר לנו זה רק לאמץ את התקנים”.

*בתמונה - פאנל רגולציה מימין: מרציאנו, בריק, ח"כ כהן פארן, חתם וכרמית. צילום: קובי אלבו 










פי.סי.חץ